מציירת. יוצרת.

כל פעם שהלב שלי דימם או הפחד היה גדול מדי לשאת – ציירתי.
כשרציתי משהו מאוד מאוד – ציירתי.
אבל רוב הזמן – לא ציירתי!

זה התחיל כשהייתי ילדה צעירה מכדי לזכור.
אמא שלי מספרת שתמיד ציירתי, מהרגע שידעתי להחזיק עפרון ביד.
הציורים שלי היו שם דבר בקרב הגננות ובהמשך גם אצל המורות.
וההורים שלי השקיעו.
בגיל בית ספר יסודי, שלחו אותי לחוג ציור למחוננים במוזיאון.
אחר כך רשמו אותי לחוג ציור למבוגרים ואני הייתי רק בחטיבת ביניים.
בתיכון, כבר למדתי ציור אצל ציירת, אצלה בבית באופן פרטי.
שם למדתי טכניקות משוגעות ויצירתיות מה היא…
הקירות בבית של ההורים שלי היו מלאים בציורים שלי.

ואז, אחרי הצבא, כשהתחלתי את הלימודים הגבוהים לעיצוב,
התחלתי ללמוד עיצוב גרפי, טיפוגרפיה פוטו-גרפיקה, מיתוג פרסום ועוד
אז… הפסקתי לצייר.

הרגשתי, שהתשוקה לצייר משנה צורה.
היא עולה מהבטן אל הראש.
מ״לשפוך״ את הרגש ו״לשלוח״ את המסרים
זה הפך לניהול, הבנה, הגדרה ואז הגשה של המסר בצורה ברורה.
הפכתי להיות ממש טובה במה שאני עושה.
ידעתי לתרגם ולדייק את המסרים שאני רוצה להעביר,
את המסרים שלי, ואת המסרים של הלקוחות שלי.

ואז, אחת לכמה שנים,
כשאני נתקלת בתקופה מאתגרת, זה קורה.
אני מציירת!

התקופה הראשונה שבה חזרתי לצייר,
הייתה בתהליך הגירושין שהיה ארוך ומאתגר.
היו רגעים בהם לא יכולתי להכיל את כל הרגשות,
ואז, באמצע הלילה – ציירתי.
בצבעים לא צבעים, על קנבס לא ייעודי, עם האצבעות, עם הידיים וגם עם מכחולים
ציירתי,
שלא לומר הקאתי את נשמתי על הדף.
בתקופה הזו, ציירתי את הכאב והתסכול,
ציירתי את החופש שאני שואפת אליו,
ציירתי את הסרת הביקורת העצמית שמנעה ממני לצאת לחופשי
ואז שוב, ציירתי את החופש שלי.
ורק אז התגרשתי.

יצאתי לחיים חדשים, ושוב עזבתי את הציור.
למספר שנים…
אחרי הסתגלות ובניית התא המשפחתי המצומצם שלי מחדש, חזרה התשוקה לחיים.
רציתי לזמן זוגיות לחיים שלי ורציתי בסיס כלכלי יציב לילדים שלי.
אז ציירתי.

ציירתי את החלומות שלי שוב,
וזה קרה.
שוב.
כמו במטה של קסם.

גיליתי שכשאני מציירת את המציאות הרצויה שלי,
אני בוראת אותה בדמיון ואז מביאה אותה לידי ביטוי במציאות הפיזית דרך הציור.
כמו קסם, אבל מאוד הגיוני (לי לפחות)…

עברו מאז לא מעט שנים, ואני חוזרת לצייר לעיתים רחוקות.
אבל מה שהבנתי,
זה שבעצם המרתי את יצירת המציאות שלי מציור לכלי העיצוב והמיתוג.
אני ״מציירת״ ובונה מותגים, לוגואים ושפה גרפית,
ושם בעצם אני מזמנת ויוצרת עבור הלקוחות שלי את המציאות הרצויה להם.
לכן, כל כך חשוב לי תהליך עבודת המחקר המקדימה שאני עושה,
כדי להכיר לעומק ואפילו לחיות לרגע את החלום של הלקוח שלי,
רק כדי שאוכל להיות לרגע ״הוא״, המותג, בעל העסק,
ולצייר לו את המציאות הרצויה שלו,

כדי שתתגשם במציאות.

*בתמונה ציור שציירתי בשנת 2001, בו ״פירקתי״ את הביקורת והאשמה ויצאתי מחוזקת אל תהליך הגירושין.