איפה הפולניה?
ממש כמו ״איפה הילד״ בציור השבועי של ג'קי ג׳קסון ז״ל – חפשו בתמונה את ה״פולניה״ בכתום.
ביום שבת של חודש נובמבר בשעה 5:30 לפנות בוקר, עוד בטרם השמש עלתה מעל הרי מואב לחמם את מי ים המלח, התייצבתי עם עוד חמישה "משוגעים לדבר" במבואות קיבוץ מצפה שלם בצמוד לשפך נחל חצצון.
אספנו רתמות, לקחנו קסדות, העמסנו תיקים וחבלים על הגב והתחלנו בטיפוס של מצוק ההעתקים עם אור ראשון.
כל זאת כדי להגיע אי שם בשעות הבוקר המתקדמות אל המפל הכי גבוה בארץ שמורשה לסנפלינג – 120 מטר של נחל חצצון.
אין לתאר במילים את החוויה המשוגעת הזאת, אבל הייתי רוצה להתמקד דווקא בשלב הראשון של אתגר הירידה.
הרגע הזה שבו אני נעמדת על קצה המצוק, קשורה בחבל אחד אל הסלע ומתחתי תהום עמוקה של 120 מטר, חבל ארוך, כבד ושחור משתלשל מימיני, ומרחוק מנצנצים מימיו הרגועים של ים המלח… הרגע הזה, האתגר הזה, של להושיט יד אחת אחורה אל החבל כדי לדחוק אותו קדימה ואז להושיט את רגל ימין לאחור, רגל שמאל לאחור ואז… להישען לאחור… באוויר(!). האתגר, הפחד והאומץ לסמוך על החבל, המדריך והתהליך ולשחרר את האחיזה. רגל אחרי רגל להתחיל בירידה כלפי מטה, כשמפֹה, כמעט ואין דרך חזרה.
התמודדות עם אתגר, פחד ואומץ נדרשים גם ממי שנכנס איתי לתהליך אסטרטגיה מיתוגית ולמיתוג חדש או מיתוג מחדש. כי כל תהליך מיתוג נכון ואיכותי יכלול את:
האתגר למצוא את הבידול,
הפחד לצמצם את קהל היעד
והאומץ לייצר מסר שיווקי מבטיח וייחודי.
כי רק מי שאמיץ דיו לשחרר את המוכר, הידוע וה״בטוח״, רק מי שסומך על התהליך וה״חֶבֶל״ כדי לעשות שינוי, יגיע לשלב בו יש איזון בין גובה המצוק, משקל החבל והביטחון, ואז יוכל ״לעוף״ על החוויה – לדלג על הסלע ולגלוש חופשי באוויר.
